top of page
  • efratfog

מהתנגדות לסקרנות - הדרך אל המעיין הזוהר של ההוויה


התנגדות


כל סבל שחווה האדם נובע מהתנגדות. התנגדות לחיים, למציאות, למה שקורה לי.

אנחנו מתנגדים בבסיס כי זה הטבע שלנו.


לילדים החל מגיל 2 (ולפעמים הרבה פחות) יש רצון נגדי, כלומר הם רוצים לעשות ההפך ממה שאומרים להם, נשמע מוכר?

ההתנגדות הראשונית הזאת היא סימן להתפתחות בריאה של האגו, הגרעין שממנו תצמח מודעות עצמית תפיסה בהירה של העולם החיצון כנפרד ממני.


בהמשך החיים בהתאם לנסיבות חיינו ולקארמה אנחנו בונים תמונות פנימיות של מה טוב ומה רע ומתנגדים, באופן טבעי, למה שנתפס כרע.


לדוגמא- אם גדלתי בבית שבו להיות אדם שעובד קשה, נחשב טוב, אני אתנגד לדברים שמסמלים את ההפך.

הדבר הזה יכול לייצר אבסורדים, למשל אני יכולה להיות בשנה שבה אני לא עובדת הרבה מסיבה כלשהי ודווקא יש הרבה דברים שרציתי להתנסות בהם, נניח ציור. ההתנגדות ל״להיות אדם שלא עובד הרבה״ לא תאפשר לי לנצל את הזמן שניתן לי כדי לנסות דברים שהלב שלי מבקש ואני אהיה עסוקה בתחושות שליליות, באשמה ופחד. ובכלל, המתנה האמיתית של תקופה כזו, היא לא העבודה או הציור אלא ההזדמנות לחשוף את המבנה ולהשתחרר ממנו


סקרנות


על פי האנתרופוסופיה החל מאמצע החיים (33) אני יכולה להתחיל לשחרר בצורה מודעת את ההתנגדויות.

איך עושים את זה? מתחילים בלהבין ולקבל את ההנחה שההתנגדות מקורה במבנה ולא במציאות , כלומר שזה לא באמת טוב להיות מנכ״לית של סטארטאפ או נזירה בודהיסטית וגם לא באמת רע, זה פשוט מופע של החיים שעשוי להתרחש או לא בחיי.


כשזה כתוב זה נשמע פשוט אבל לפעמים זה דורש לעבור דרך סוג של מוות! מי מת? חלקים מהאגו, אלו שהתחילו להתפתח שם בגיל שנתיים... כגודל האגו כך עומקו של גיא צלמוות וכך גם עוצמת הכוחות המשתחררים בתום המסע. האגו הוא למעשה לא העניין הוא רק מבנה עזר ליצור כוחות אדירים של מודעות, כלים לתפיסה נפלאה של היקום שרק מחכים להתגלות, שוכבים בתוך המבנים כמו אפרוח בביצה.


סקרנות הלב היא כלי לתנועה מההתנגדות.

הפרקטיקה פשוטה: מחליפים את ה״למה זה קורה לי!!!!!״ ל״מממ, מעניין למה זה קורה לי?״ ו״מה זה? הזה שקורה לי?״ ו״איך זה מרגיש?״ ו ״ואוו עכשיו זה השתנה״ לאט לאט נפתח מרחב עצום של התרחשות אותו התודעה המשוחררת יכולה לחקור. פתאום, בין העצים אנחנו יכולים לראות שמתחיל שביל...


מעיין החיים


כשאנחנו מצליחים, אפילו רק לחלקיקי רגעים, להסתכל על העולם בסקרנות, כשאנחנו חוצבים דרך אותם מבנים מסואבים של טוב ורע, דרך הרשת הסינפטית של ההתניות אנחנו זוכים לגעת בחומרים הדקים והקסומים של החיים. אנחנו זוכים לשוב ולחוש את העולם מבלי להיות עסוקים בהדיפה של חלקים וברדיפה אחרי אחרים.

כשמוותרים על ההתנגדות, אפשר לצעוד בשביל המתגלה, להגיע איתו אל מעיין נסתר ולטבול בפליאה את הרגלים במעיין הקסום של החיים ,לתת למים להחדיר לתוכנו את הדבש המבושם של ההוויה.

Comments


bottom of page