top of page
  • efratfog

טיפול נפשי מול טיפול רוחני


לפני יותר מ15 שנה בדיוק כשחזרתי מניו יורק לארץ אחרי שנים מורכבות ,חיפשתי להתחיל את המסע שלי לתוך עצמי. אחרי כמה טלפונים לחברים ״מבינים״ מצאתי את עצמי בפעם הראשונה מתחילה טיפול פסיכולוגי רציני, טיפול דינאמי- פעמיים בשבוע מול אישה שהיתה ד״ר לפסיכולוגיה ידועה ומוערכת. 10 שנים הלכתי לפגוש אותה, פעמיים בשבוע. לא ידעת עליה דבר. המסך שבינינו, ה״דיסטנס״ גם לא נתן לי מקום לשאול ולערער. לפרקים הרגשתי שאני כמעט תלויה בה, חסרת כוח משל עצמי, חסרת יכולת לנהל את תהליך הריפוי שלי.


הטיפול המייגע נגמר במפתיע כאשר הגעתי לפגישה ומצאתי במקום מטפלת- מודעת אבל. אני זוכרת שנפלתי, פיזית, על הרצפה בחדר המדרגות הישן בבניין התל אביבי שבו היא גרה, המומה, מלאת שאלות.

בימים שלאחר מכן גיליתי שהמטפלת שלי לקחה את חייה, היא בחרה לעשות את זה בדרך אכזרית ומוזרה של שתית רעל ונפחה את נשמתה בבית בו היא טיפלה בי במשך 10 שנים ובו היא גרה לבד, ללא משפחה- כל אותן שנים.


המחשבה שישבה מולי אישה, בודדה, כאובה, מתכננת את מותה שלה, אלוהים יודע לאורך איזו תקופה והתיימרה לטפל בי היתה מוזרה, מנותקת ובלתי נסבלת בעיני. מעולם לא חזרתי לטיפול פסיכולוגי ומאז אני במסע גילוי של תהליכים מסוג אחר.


היום, יותר מ15 שנה אחרי, אני בעצמי מטפלת, משתמשת בשיטות מעולמות הגוף, הנפש והרוח ומבינה עד כמה זה משמעותי ומשנה שהפן הרוחני נוכח בתהליך טיפולי . אז הנה כמה ההבדלים המהותיים בין תהליך טיפולי נפשי לתהליך התפתחות רוחני שעובד דרך הנפש כזירת ההתפתחות של האדם.


מטפל מול מטופל - אחד הדברים המשמעותיים ביותר עבורי, שהוא גם נגזרת של ההתנסות שעליה סיפרתי הוא המקום של המטפל. בטיפול נפשי בלבד המטפל מביא את הידע שלו, אותו הוא רכש בלימודים רבי שנים ושאותו הוא אמור להכיל על המטופל כדי לתמוך בו בתהליך הטיפולי. האחריות, כמו גם הכוח שניתן למטפל בסיטואציה הזו הם גדולים מאד. קיים חוסר שווין בין המטופל המייצג את זה שאינו יודע לבין המטפל שמביא את הידע וה״אמת״. האיום המתמיד הזה על האגו של המטפל אם הטיפול ״ייכשל״ עלול לייצר סיטואציה שבה המטפל מתנהג בצורה אגואית כדי להמנע מתחושת כשלון ולא משרת את המטופל.


בטיפול בעל אוריינטציה רוחנית המטפל אמנם מביא ידע ומתודה ויש לו אחריות ליצירת מערך טיפולי מייטיב אבל הריפוי נעשה בידי כוחות גבוהים יותר. למעשה העבודה הכי קשה של המטפל היא ״להתרוקן״ כדי לבנות מרחב לריפוי בין המטופל ועולמות הרוח. כישורים כמו סבלנות, התרוקנות, ניקוי של מוטיבציות להצלחה וקבלה רדיקלית של מה שמתרחש הם הכלים העיקריים של המטפל. במצב הזה האגו של המטפל לא משחק תפקיד. למעשה אין היררכיה של מטפל יודע ומטופל שצריך ללמוד אלא יש שני אנשים, שווים מעצם היותם בני אדם ואשר בקונסטלציה של המפגש הטיפולי מקבלים תפקידים של מחזיק מרחב ונרפא במרחב המוחזק.

ההנכחה של כוח הריפוי הגבוה שעושה את העבודה מאפשרת למטפל להשאר במקום של ענווה ומחזירה את הכוח והניהול של תהליך הריפוי למטופל עצמו.


לקיחת אחריות ומשמעות- בתהליך טיפולי נפשי אנחנו מחפשים את המקור של הכאבים והקונפליקטים שלנו בילדות. כיוון שתהליך כזה לא מתייחס להתגשמויות קודמות של האדם אי אפשר להכיל את הלוגיקה של סיבה ותוצאה, חוצת התגשמויות (חוק הקראמה). בפועל בתהליך נפשי נמצא את המקור לקשיים שלנו באירועים שקרו כשהיינו ילדים או אפילו תינוקות, תקופה בה היינו חסרי אונים ובהכרח האירועים שהתרחשו נכפו עלינו. המבנה הזה משאיר אותנו הרבה פעמים כעוסים, מאשימים, חסרי אונים ובתוך מסגרת שאין בה תכלית.


בטיפול בעל אוריינטציה רוחנית, כיוון שהאדם מגיע להתגשמות הנוכחית עם עבר, האירועים שפקדו אותו כשהיה תינוק וילד הם תוצרי המעשים שלו באותן התגשמויות קודמות. בתפיסה הזו, הנשמה בוחרת את ההורים והמבוגרים שאחראים על הפצעים שלי בהתגשמות הזו, כדי שיעזרו לי לעבור את הסבל הספציפי וכל זאת כדי שאוכל לתקן את עצמי ולהשתלם (להפוך לשלם יותר) תחת חוק הקארמה.

בגישה הזו ההורים שלי, הם לא אלה שאני מפנה אליהם את המבט. אני יכולה לקחת את האחריות למה שקרה וקורה בחיי, יכולה לשחרר את הסביבה ויכולה לקבל משמעות עמוקה לקשיים שאני עוברת. שהרי כל קושי כזה, נבחר בקפידה על ידי כאשר התודעה שלי היתה רחבה יותר ולפני שהתגשמתי בגוף הנוכחי ויש לו תפקיד שמקדם אותי ואת האנושות כולה אל העתיד.



גמישות- בטיפול בעל אוריינטציה רוחנית יש אמנם מסגרת ומתודה אבל מתאפשרת הרבה גמישות. מכיוון שהתהליך מונחה על ידי כוחות גבוהים יותר, המטפל והמטופל יכולים לחפש ביחד את השביל הנכון. החופש הזה יכול בצד השלילי להביא לבלבול והתפזרות אבל אם זה נעשה בצורה אותנטית ומבוקרת יכול לייצר הפתעות ופריצות דרך בטיפול. תנועה, קתרזיס רגשי, תחושות גופניות ואנרגטיות, קריאה להוציא את הטיפול אל הטבע, ציור וביטוי אמנותי- כל אלה דברים שיכולים להתרחש במפתיע ולתת לתהליך טוויסט מעניין. כל עוד המוטיבציות של המטפל נשמרות והחיבור נוכח אפשר לנוע בתוך מה שקורה בחופשיות ולהנות מהחכמה של אופני הביטוי השונים והמגוונים.




חוסר שיפוטיות ״עיניים טובות״ – ״אם אספר לך את תחשבי עלי רעות״ ״אני מתביישת במה שעשיתי״ ״אני מפחדת שלא תאהבי אותי״ יחסים בין מטפל למטופל הם מקום עדין, בטיפול האנתרופוסופי למשל, יש לאהבה מקום חשוב מאד. המטפל אוהב את המטופל אהבה רוחנית ומחמם אותו באור של האהבה- האנרגיה הזו מאפשרת ריפוי. בטיפול רוחני המטפל יושב מתוך האני הגבוה שלו אל מול האני הגבוה של המטופל. המטפל לא מזהה את המעשים או המחשבות של המטופל עם המהות הגבוהה שלו אלא מתייחס אליהם כחלק מהשיעור שהנשמה עוברת בהתגשמות הזאת.

הגישה הזו מאפשרת למטפל להיות נקי משיפוטיות ולעזור למטופל להתבונן על עצמו באותה דרך. ביחד הם יכולים לחתור באומץ אל האמת והתיקון מבלי להתעכב על המשיכה או הדחיה של המטפל מהאישיות או ההתנהגות של המטופל. כאשר מתבוננים במציאות מתוך תפיסה רוחנית רחבה, כל המעשים, טובים ורעים, שמחים ועצובים קורנים באור החכמה של הקיום ומתעוררת מוטיבציה חזקה להתפתח ולתקן.


השיתוף של האלמנט הרוחני בתהליך הטיפול מאפשרת למטפל ולמטופל להתעלות מעל למבנה הגשמי, נפשי שלהם וליצור מרחב משותף בו כוחות ריפוי גבוהים יכולים לפעול ולייצר שינוי וריפוי שהם מעל לכוחות הנפש הן של המטופל והן של המטפל.



Comments


bottom of page